"גילינו שיש המון טכנולוגיית RFID ואין כלום מבחינת יישומים". כך אומר ישראל קלמן, מנכ"ל חברת הסטארט אפ אטקום RFID. "היישומים שמתפתחים בעולם מיועדים ללקוחות ענק כמו צבא ארה"ב וחברות כמו Wal Mart, Benneton ו-Gillette ולא דווקא ארגונים קטנים יחסית בקנה מידה עולמי דוגמת שופרסל או קופת חולים כללית".

אטקום RFID נוסדה בידי ישראל קלמן, דודי לבנון וראובן פוקס. קלמן עבד 21 שנים בתדיראן וצבר ניסיון של קרוב ל-10 שנים בפיתוחי RFID. בתפקידו האחרון הוא שימש כסמנכ"ל בתדיראן טלמטיקס, המספקת את תגי ה-RFID לכביש חוצה ישראל. ראובן פוקס, המשמש כסמנכ"ל השיווק של החברה, עבד קודם לכן באל אופ, באזימות וב-Power Paper. דודי לבנון היה נווט ואלוף משנה בחיל האוויר. לבנון הוא אחיו של ברוך לבנון, ממקימי Power Paper.

אטקום RFID רשומה כחברה ממאי 2004. מספקת פתרונות לניהול נכסים ולוגיסטיקה בטכנולוגיות RFID. בחברה יש חמישה עובדים במשרה מלאה ועוד כמה עובדים במשרה חלקית.

לפני כשנה וחצי, אטקום ערכה סבב בקרב כ-50 מהחברות הגדולות בישראל. "כ-80% מהן לא ידעו מה זה RFID", מספר קלמן. אטקום החלה במהלך מתמשך של מפגשים ומצגות RFID בפני מנהלים בחברות גדולות. לאחר כשנה, החלה אטקום בתהליך של בחינת פיתוח יישומי RFID מול כ-9 חברות עיקריות. מתוכן ייבחרו בקרוב 2-4 חברות, אתן יפותחו המוצרים הראשונים של אטקום RFID במהלך שנת 2005. "כבר עכשיו אנחנו קורסים תחת הפעילות", מציין קלמן. בימים אלה מחפשת אטקום משקיעים כדי להתניע את פעילות הפיתוח. ב-2006 מתכננת החברה לצאת לשווקי אירופה וארצות הברית.

טכנולוגיית RFID (Radio Frequency Identification) היא טכנולוגיה אלחוטית של זיהוי אוטומטי הקיימת מזה יותר מ-50 שנה. באופן מסורתי, היא שימשה יישומי תחבורה, דוגמת כבישי אגרה. כך למשל, בכביש חוצה ישראל מותקנים תגי RFID אלקטרוניים על רכבי המנויים, מה שמאפשר לקוראים אלקטרוניים לתעד את השימוש בכביש ולחייב את המנויים בהתאם.

בארץ עושים שימוש ב-RFID בעיקר בכביש חוצה ישראל. מלבד זאת, RFID משמש ביישומי בקרת כניסה (תגים של עובדים), אך להערכת קלמן זהו שוק רווי בו אין מקום לשחקנים משמעותיים נוספים. בתקופה האחרונה יצאו בישראל כמה מכרזים ליישומי RFID, מגופים כמו מפעלי ים המלח, שהוציא מכרז עבור ניהול קרונות המשא.

שוק היעד של אטקום ממוקד בארגונים שמעוניינים ליישם ניהול נכסים או ניהול לוגיסטי בתוך הארגון. "הרעיון הוא להביא את ה-RFID בצורה העממית והקלה ביותר לכמה שיותר חברות", מציין קלמן. "לא לכל חברה נצטרך לפתח מערכת חדשה".

חלק גדול מפעילותה של אטקום ממוקד בבדיקת טכנולוגיות RFID המיועדות עבור צה"ל. כמו כן, אטקום עורכת סקר הבוחן ניהול מערך ההפצה של ארגון גדול בתחום הבריאות באמעצות תגי RFID.

“כיום אנחנו מפתחים יישומים עבור לקוחות עם היקפי פעילות קטנים, מהסוג שמוזנח על ידי הספקים הגדולים של יישומי RFID", מספר ישראל קלמן.

ניהול נכסים מיועד לארגונים הרוצים לבנות מערכת שתסמן פריטים רבים, שהמידע עליהם יהיה נגיש וניתן לניהול בכל נקודת זמן. כך למשל, מערכת כזו יכול להתריע על פריטים שזזים ממקום למקום ופריטים שיוצאים או נכנסים לחברה. באופן זה ניתן לבצע ספירות מלאי בכל זמן ובזמן אמת. כמו כן, כאשר כל המוצרים מתויגים בתגים מוגנים וכל היציאות והכניסות במחסנים מצוידות בקוראי RFID, קל לעקוב אחרי חוסרים ואף גניבות של פריטים.

"גם החברות הגדולות שמשלבות RFID בפעילותן עדיין מתקשות בכך, הוא ממשיך. "אותם ספקים של Wal Mart שאולצו להכניס לשימוש תגי RFID לצורך עסקיהם עם ענקית הקמעונאות, לא מצאו שימושים משביעי רצון ל-RFID בתוך הארגון שלהם. מצד שני, לספקים שקיבלו דרישה לתאימות RFID מ-Wal Mart, אין אופציה לא לעמוד בחובה זו ועדיין להישאר ספקים של Wal Mart".

ואכן, סקר חדש שערכה חברת ABI Research גילה שהבעיות העיקריות המעסיקות את הספקים והמשתמשים בטכנולוגיית RFID הן חוסר ודאות באשר להחזר על ההשקעה, לזמינות ולביצועים של טכנולוגיה זו. אמנם, יצרני ענק כמו Gillette, Kimberly-Clack ו-Soup Campbell מתחילים להציג התקנות מוצלחות של טכנולוגיית מעקב בשרשרת האספקה, אחרים עדיין בוחנים אפשרויות. צוותי מחשוב ולוגיסטיקה רבים עדיין נאבקים כדי לשלב חומרת ותוכנת RFID במערכות הארגוניות בצורה שתשיג יתרונות מדידים לאורך זמן וללא הפרעות מיוחדות. בסקר השתתפו 49 חברות גלובליות שצורכות יישומי RFID, חציין חברות של יותר מ-500 מיליון דולר בשנה. היישומים המועילים ביותר ב-RFID, ציינו החברות, הוא ניהול שרשרת אספקה וניהול נכסים. בקרת גישה היא היישום השלישי בחשיבותו.

בסקר אחר של ABI, נבדקו 137 חברות שנדרשו לעמוד בדרישות RFID של לקוחות במהלך 2004. הסקר העלה שרוב החברות אכן נכנסו לנושא ה-RFID במידה זו או אחרת, אך הקצו לכך הרבה פחות מ-2-3 מיליון דולר – הסכום שכמה אנליסטים צפו. יחד עם זאת, ב-2005, חברות אלה צפויות להגדיל את תקציבי ה-RFID שלהן פי 3 עד 5.

בשלוש השנים האחרונות התרחב ה-RFID מעבר ליישומי תחבורה, בפרט בזכות הפיתוח של תגים וקוראים מתקדמים. המשתמש הגדול ביותר ב-RFID הוא צבא ארצות הברית. הרקע קצת מביך: במלחמת המפרץ הראשונה, ב-1991, היה "בלגאן" גדול בתחום הציוד הלוגיסטי. ציוד רב הגיע לשטח, בלי שהמפקדים ידעו עליו וכך בוזבזו משאבים בהיקפים של עשרות ואף מאות מיליוני דולרים. באותה השנה הוציא משרד הביטחון האמריקני מכרז, בו זכתה חברת Savi, שמנהלת מאז את פרוייקט ה-RFID לצורכי לוגיסטיקה צבאית.

צבא ארצות הברית הוציא כ-300 מיליון דולר על טכנולוגיית RFID. ה-RFID סייע לאמריקנים לנייד כוחות במהירויות עצומות ולוודא שהאספקה הנכונה תגיע אליהם בזמן, והדבר שימש אותם בבוסניה, באפגניסטן, בעיראק ובמקומות אחרים.

בשטח זה נראה כך: כל הקונטיינרים הצבאיים מצוידות בתג עם זיכרון פנימי גדול מאד, המאחסן את כל תכולת הקונטיינר. תגים אלה משדרים לטווחים של 100 מטר. כשמפקד בשטח מוקף במאות קונטיינרים, הוא יכול לשלוף מכשיר ידני קטן, להקיש פריט לו הוא זקוק ולאתר את מיקומו בקונטיינר מסוים. בלוגיסטיקה צבאית, יתרון כזה יכול הוא דרמטי. כשצריכים פריט, צריכים אותו באופן מיידי. אם הפריט לא זמין, יש להזמין אותו.

כבר כיום, עושים האמריקנים שימוש ב-RFID כדי לנייד מאות אלפי קונטיינרים.

כשהפריטים לא מנוהלים, עלולים להיווצר מצבים שבהם מפקד בעיראק מזמין ומקבל מארצות הברית ציוד שנמצא לידו בשטח.

כשהלוגיסטיקה הצבאית מנוהלת ב-RFID, מונחים לאורך צירי התנועה תגים קוראים ניידים. כאשר עברו שיירות, הקוראים זיהו את תכולת הקונטיינרים בשיירה וידעו את מיקומו ויעדו של כל פריט בזמן אמיתי. ה-RFID ממלא תפקיד דומה גם בנמלים שמשנעים סחורה צבאית אמריקנית.

ליכולות האלה יש שם: TAV – Total Asset Visibility (נראות מלאה של פריטים). כל הפריטים מחוברים לנקודת שליטה ממחושבת אחת, שנגישה למפקדים.

במלחמת עיראק האחרונה צויד גם הצבא הבריטי בטכנולוגיית RFID ואחדו את מערך הניהול הלוגיסטי של הצבא הבריטי עם המערך האמריקני. לאחרונה גם NATO החליטה לאמץ את טכנולוגיית ה-RFID.

בשנים האחרונות הופכים תגי וקוראי ה-RFID לקטנים ולזולים יותר. קיימים כיום שלושה סוגים עיקריים של תגים.

סוג אחד הוא מעגל אלקטרוני הארוז בקופסה קטנה, מהסוג המשמש בכביש חוצה ישראל ובקונטיינרים של צבא ארה"ב. מעגל זה עובד על סוללות ופועל לטווחי תקשורת גדולים. בדרך כלל, הוא מיועד לסימון של פריטים גדולים או בעלי ערך.

סוג שני הוא תגים שמשובצים בקופסאות ובארגזי פלסטיק המיועדים לשימוש חוזר. תגים אלה ממוקמים בתוך ארגזים וקונטיינרים ומסייעים לניהול הלוגיסטי שלהם. בדרך כלל מדובר בתגים קטנים ופסיביים, ללא סוללות, העובדים לטווחים קצרים של עשרות סנטימטרים עד מטרים בודדים.

הסוג השלישי מיועד לסימון הפריטים עצמם. אלה מיוצרים על ידי מכונות דפוס, המדפיסות מעגלים אלקטרוניים על משטחים גמישים, בדומה לפעילות הנעשית על ידי Power Paper. בעתיד, תגים כאלה יחליפו את הברקוד המוטבע על סחורות, ויודפסו ישירות על אריזות המוצרים. כיום, התגים אינם מספיק המוניים וזולים כדי להיות חלק מהאריזה ולכן התגים המודפסים מיוצרים כיום כמדבקות שאותן ניתן להציג לחלק מהמוצרים. גם טווח הפעולה של תגים אלה הוא עשרות סנטימטרים עד מטרים בודדים.

המגמה המתפתחת כיום היא ירידת התיוג מרמת הקונטיינר לרמות נמוכות יותר, כמו תיוג של ארגזים. התג מסמן את היצרן, את סוג הפריט, את תאריך התפוגה וכדומה.

רשת החנויות האמריקנית הענקית Wal Mart דרשה מספקיה העיקריים לסמן את תכולת הסחורה שלהם ב-RFID ברמת המשטחים, הפלטפורמות עליהן מונחות האריזות.

מחירו של תג יחיד למשטח הוא כיום פחות מדולר אחד, ברכישה בכמויות, ומחיר זה ירד במהירות לכמה עשרות סנטים. מכונה טיפוסית לצריבת מידע על תגים לפני שהם מודבקים על המשטחים עולה כמה עשרות אלפי דולרים.

אם ניקח למשל חברה להפצה מזון, שקיבלה מסופרמרקט הזמנה של 15 פריטים בכמויות מסוימות. החברה מכינה את ההזמנה, אורזת את הפריטים על ארגזים ואת הארגזים היא אורזת על משטחים. נניח שאת ההזמנה ניתן לשאת על גבי שני משטחים. כל תג על כל משטח יכיל את פירוט הארגזים הנמצאים עליו. מכשיר ידני מאפשר לקרוא את הברקוד כדי לזהות את הפריטים בכל ארגז. המכשיר הידני כותב את פרטי הפריטים לתוך התג של המשטח, ובאופן זה התג של המשטח מאחסן גם מידע על הפריטים הספציפיים בכל משטח.

בשלב זה ניתן להתקין קוראים על מלגזות ועל רמפות המיועדות להעמסה, אפשר לתעד את כל הפריטים הנכנסים ויוצאים מחברה מסוימת.

בישראל, אפליקציות מסוג זה כמעט ואינן קיימות, בוודאי שלא בענף המזון. יחד עם זאת, מגמה זו צפויה להתפשט בשנים הקרובות – וזהו בדיוק השוק של אטקום RFID.